פסק-דין בתיק ב"ל 27603-05-11

1.         בפנינו כתב תביעה, שהגיש התובע כנגד החלטת הנתבע הדוחה תביעתו להכיר בפגיעה מ- 11.5.10 בדרכו למקום עבודתו, בדרך בה הוא נוסע למעלה מ-7 שנים.

            בכתב הגנתו המתוקן עתר הנתבע לדחיית התביעה עפ"י סעיפים 80(1), 81(א) לחוק הבטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 ("החוק"), משלא נפגע בדרך המקובלת מהבית לעבודה ותוך סטייה של ממש מהדרך המקובלת.

2.         התובע הגיש תצהיר עדות ראשית.

            עדות התובע נשמעה בפנינו ב- 13.5.12 ובתום הדיון סיכמו ב"כ הצדדים טענותיהם.

3.         ולהכרעתנו -

א.         התובע טוען כי החליק ונפל בתחנת דלק של חברת דלק אסא ("דלק") בבית דגן, עת תדלק רכבו בדרכו לעבודתו בקרית מלאכי.

            התובע מתגורר ברמת-גן.

            לדבריו, תדלק במשאבת תדלוק עצמי וכשסיים, ביקש להכנס לרכב ואז החליק על כתם שמן ונפל. תדלק בתחנה זו כיון שבתחנות דלק יש לו הנחה של 39 אג', כחבר הסתדרות המורים ומשהנסיעה (דרך ראשון לציון, נס ציונה, רחובות, צומת בילו, תל נוף וגדרה) היא קצרה יותר מאשר כביש 4 והוא רגיל לדרך זו. היה "בדרך הישירה מביתו לבית הספר". (כך בהודעתו).

            התובע מציין 2 עדים, עובדי תחנת הדלק - אלא, אלה לא העידו לצערנו, בפנינו.

            כך גם, חרף העובדה כי עסקינן בתחנת דלק (וכדרכן של תחנות דלק - קיימות בהן מצלמות אבטחה) וחרף העובדה כי הוא מיוצג - לא הובאה בפנינו ראייה לכך כי אכן החליק, בתחנת הדלק, או כי החליק בגין כתם שמן!

ב.         כך גם ועוד יותר מכך - אין בפנינו ולו עדות בתו של התובע, שהגיעה לתחנת הדלק ב מונית ושאספה אותו לקופת-חולים! - והכל כשבפנינו טענתו, עליה המל"ל לא חלק, כי היה אמור להגיע לעבודה בשעה 11:00, מחד ומאידך, כי טופל בקופ"ח בראשל"צ בשעה 12:49, תוך שנרשם כסוג התאונה: "תאונת עבודה" (הפניה למיון נ/4).

            העדרן של עדויות קיימות ונטענות אלה - מעצים את הקושי בבחינת ההליך, שהרי אין עסקינן בפגיעה בעבודה, אלא בפגיעה נטענת בדרך.

            בפועל, התובע אינו מנמק כלל העדרה של עדות כלשהי לתמוכין, ענין שעומד כנגדו, שהרי הנטל עליו ואין קיימת בהקשר זה החזקה שבסעיף 80 לחוק.

ג.          ובהקשר זה - גם אין להבין אם היה עם מכשיר טלפון סלולרי - ממנו התקשר לבת [הוא או מישהו מהתחנה - שאז ודאי אין להבין מדוע לא הובא אותו עד (עמ' 5 שורות 28-30)] - הכיצד אין בפנינו רישום כאמור.

            כך גם באשר להוכחת עצם התדלוק - גם ראייה זו באה בפנינו רק בעת סיכומי התובע ולאור תהיית בית הדין שהושמעה בפני הצדדים. רק אז הוצג בפנינו תדפיס של תשלום לתחנת הדלק מהעת הנדונה.

            דא עקא, מדובר בתשלום בשעה 9:42, תדלוק של 23.55 ליטר בלבד, ברכב שלשיטת התובע מכיל 40-45 ליטר.

            משמע, לנסיעתו, אין שחר לגרסתו, כביכול, "שמתי לב ש אין לי דלק", ולכן תדלק שם...!

            מדובר בחצי מיכל,שללא קושי משמש לתובע להגיע למקום עבודתו ובחזרה לביתו! ומכל מקום - אין עסקינן במצב של "אין דלק".

              עוד יש להוסיף: לא הוכחה הנחה שניתנה בתדלוק זה, ומידיעתנו - ההנחה נתנת למחיר מלא ולא בתדלוק עצמי!!